סיור בנחלאות שכונת אוהל משה – הבוסתן הספרדי ושוק מחנה יהודה

 

אחרי שסיפרתי לכם על ארבעת הימים המופלאים שהיו לנו בירושלים, אפשר לקרוא בפוסט הזה  ,החלטתי לפרט קצת יותר על כל אחד מהטיולים והסיורים שעשינו.

אז הפוסט היום בבלוג, מוקדש לאחד המקומות המופלאים ביותר שיש בירושלים – נחלאות

ובתוכם, השווה ביותר (מבחינתי) שכונת אוהל משה, המכונה גם "הבוסתן הספרדי" .

הרומן שלי עם שכונת אוהל משה, התחיל אי אז לפני למעלה מ20 שנה, בתקופת השירות הלאומי שלי

זו היתה אהבה ממבט ראשון (ושני, ושלישי)

כל כך אהבתי להדריך בשכונה הזו, יש אומרים שהתאהבתי בתקופה, והאמת – שזה נכון.

כיום, הצגת הדגל שלי "ברחובינו הצר"  , מתרחשת בשכונת אוהל משה , ובכל פעם שאני מתיגה אותה, אני מרגישה כאילו באתי לבקר בשכונה האהובה…

תפאורת ההצגה "ברחובינו הצר" שמתרחשת בשכונת אוהל משה

שנחזור לסיור עם הבנות?

אז התחלנו את הסיור ברחוב אהל משה , על יד השלט של "הבוסתן הספרדי"

הבוסתן הספרדי

ממש כ150 מטר מימינו, תוכלו לראות את בור המים של השכונה.

את פתח הבור מכסה זכוכית שקופה, כך שהילדים יכולים להציץ פנימה.

האגדה מספרת, שבכל קיץ, כאשר בור המים היה מתרוקן, והיו מנקים אותו, היו יורדים למטה ילדי השכונה, ומוצאים בתחתית הבור אוצרות…

מהם אותם אוצרות?

הטבעות והצמידים של נשות השכונה, שכאשר באו לשאוב מים החליקו להן מטב אל תוך בור המים…

 

בור המים

ממש בצמוד לבור המים, ולשלט של "הבוסתן הספרדי" ישנה גינה קטנה מגודרת

ובמרכזה תוכלו למצוא עצי תות , הגדול בהם הוא עץ התות המפורסם משירו של יוסי בנאי "אני וסימון ומואיז הקטן"

כמובן שעצרנו לשיר יחד

 

והנה הביצוע של חיים בהצגה ברחובינו הצר…  (זאת אומרת שלי, בתור חיים)

 

כמובן שהצטלמנו עם עץ התות!

"אני זוכר את השכונה , את עץ התות…"

 

 

 

 

 

 

 

 

 

קישור לשיר "אני וסימון ומואיז הקטן" 

המשכנו בין סמטאות השכונה, חלפנו ליד בית כנסת יאנינה , ביתו של כותב המחזה "בוסתן ספרדי" והנשיא החמישי – יצחק נבון , בית הכנסת של "אוהל משה"

שם סיפרתי לבנות על התנור השכונתי, אליו הביאו בכל שבת תושבות השכונה את הקוגל שלהן , כי לא היו פלטות לחימום, ואיך משפחות שלא זכו באמהות שהיו אופות מצטיינות, לקחו "בטעות" סירי קוגל של אמהות אחרות…

מרחוב אוהל משה, המשכנו לרחוב אריה לוין, ישר אל ביתו של רב האסירים הרב אריה לוין.

סיפרתי לבנות על ביתו הצנוע והקטן של הרב, ומדוע נקרא רבם של האסירים – איך בכל שבת בשמש ובקור ואפילו בשלג ,היה הולך לבית הסוהר במגרש הרוסים לבקר את אסירי המחתרות ששאיפתם היתה לגרש את הבריטים ולכונן מדינה יהודית בארץ ישראל.

 

 

ואיך אפשר בלי לטייל במחנה יהודה?

או שמא נאמר שוק מחניודה…

אז קבלו רעיון למשחק ששיחקתי עם הבנות , ללא עלות, וללא כל הכנה מראש. מה שצריך זה רק שני פלאפונים עם ווצאפים, ושני מבוגרים… (אצלינו בת ה12 היתה המבוגר הנוסף)

המשחק הוא : סימני דרך בתמונות

איך משחקים: קבוצה מספר 1 (אצלינו זו היתה כרמי) יוצאת לדרך ראשונה, ושולחת תמונות עם רמזים בדרך

קבוצה מספר 2 (אצלינו אני ועלמא) צריכים לזהות את הרמזים בתמונה, להצטלם לידם , ולבסוף להגיע אל המקום בו מחכים להם קבוצה מספר 1 (יכול להיות במסעדה/ גלידה/במלון/ או כל דבר אחר)

הנה התמונות שכרמי שלחה לנו , ואנחנו החזרנו לה…

אם אתם גם מגיעים לטיול באוהל משה, או משחקים במשחק שלנו במחנה יהודה או כל מקום אחר, תספרו לי! מבטיחים?

לקבלת עדכונים מלאו את הטופס הבא:

    כתיבת תגובה