או: מה הקשר בין הצגה לקונקשיין
אז למי שעוקב אחר השתלשלות העניינים וקרא את הפוסט הקודם, היום סיימתי מסע של 10 ימים באיסלנד.
הטיסה חזור, היתה עם קונקשיין בפראג.
היו לנו סה"כ 6 שעות בין הטיסות, והצלחנו לנצל אותן לקפיצה קטנה למרכז פראג כדי לחוש קצת את העיר המדהימה ומה שיש לה להציע.
וכך, בשעתיים, הספקתי לראות את השעון המפורסם בכיכר, להציץ על החלון של הגולם של המהר"ל מפראג, לאכול קיורטוש (כשר!), ולראות כמה מריונטות מהממות (שלא קניתי כי אזל התקציב…).
עכשיו, אם תשאלו אותי אם הייתי בפראג, אומר לכם שחוויתי אותה, קיבלתי את ה"וויב" שלה, אבל כמובן לא ממש למדתי וחייתי אותה.
בהחלט יש לי חשק לחזור לכאן לשהיה הגונה…
אז מה הקשר להצגות?! כי הרי חייבת להיות כאן תובנה…
בהצגות ההסטוריות שלי, אני נוגעת בהרבה מאוד מידע וחומר, מכל מיני תקופות ובכל מיני אספקטים.
אבל.
ברור לי שההצגה, היא בדיוק כמו עצירה בטיסת קונקשיין…
היא חוויה חד פעמית, שאמורה לגרות את הילדים, לתת להם חשק לשמוע עוד, ללמוד עוד, ולחוות עוד.
אני יודעת ומבינה שילדים לא יכולים ללמוד פרק הסטורי שלם רק מחווית הצפיה בהצגה.
זה חייב לבוא בשילוב עם לימוד מקדים, או לחלופין, עיבוד לאחר ההצגה.
אנחנו כאן רק כדי לגלות לילדים שפה חדשה, פרק מעניין, ולגרום לסקרנות הטבעית להתעורר.
אז מה עושים?
איך הופכים את טיסת הקונקשיין לשהייה מלאה?
לפני כל הצגה בתחומים ההיסטוריים, אני שולחת אל הצוות החינוכי ערכת תוכן/דפי מידע, עם התוכן בו ניגע בהצגה, ורקע נוסף להוספת והעמקת המידע.
כמו כן, רעיונות ל"משחוק" התוכן, והצעות למפגשים חוויתיים בכיתה או בגן.
וכך, בשיתוף פעולה,
ההצגה היא בעצם החוויה המשלימה, שתתן לילדים את הרצון לחוות יותר מסתם הצצה, אלא ידע ממשי והנחלה אמיתית של התוכן.
מוזמנים להציץ בתוכן ההצגות ההיסטוריות שלנו:
ארכיון המדינה ארץ הצבר ברחובנו הצר
ממני, אי שם בפראג…
שרית
