"בתקופתנו זה לא היה ככה.." – האמנם?!
האם צריכת התרבות בקרב ילדינו, באמת השתנתה מהתקופה שבה אנו היינו ילדים?
הרהורים לקראת בחירת ארועי הקיץ, והפער הבין-דורי…
דור המסכים, דור האינסטנט, דור הפלזמה, דור ה-X.
לא משנה איך קוראים להם במחקרים, אנחנו קוראים להם בשם אחד: הילדים שלנו!
גם כשאנחנו היינו ילדים (אני אי שם בשנות ה- 80, ואתם?) ההורים שלנו היו מפטירים- "בתקופתנו זה לא היה ככה".
אספר לכם סוד? אני בטוחה שגם הסבים שלנו אמרו את אותו הדבר להורינו. אבל מה לעשות, שבימינו "שנות דור" עוברות במהירות…
אם בעבר, ההבדל בין הדורות היה מינורי יותר, הקצב המהיר של ההתפתחות הטכנולוגית מותיר לנו אבק, ומותיר אותנו לפעמים אבודים וחסרי מילים מול ה"תרבות" אותה צורכים הילדים בימינו.
הרי כולנו יודעים לשיר "show must go on…"
מדד ה'שואו' הפך להיות המדד למשהו איכותי, למשהו "שווה", מדד להשקעה לכאורה.
אבל האם הכל תלוי ב"שואו"?
בימינו כל ילד בן שנתיים יודע לתפעל סמארטפון, לעשות סלפי ולבקש לשחק באפליקציה התורנית..
האם ילדים שרגילים לפסטיגלים, והופעות מלאות פירוטכניקה, יכולים גם להנות מהצגה "כמו של פעם"?
האם הם יזדהו עם דמות שלא דוברת "סלנגית"? דמות שהיא לא גיבור על, או עם שם במה משעשע?
האם יתחברו לשפה גבוהה? שפה שלא מתיימרת "לרדת" לרמת הילדים (למה אנחנו מסיקים שהרמה שלהם נמוכה??)
האם השחקנים חייבים תלבושות מנצנצות, או סאטן צבעוני וצעקני? תתפלאו!!
הילדים שלנו לא באמת כ"כ שונים מאיתנו..
נכון, הם משודרגים – הם אנחנו בגרסה משופרת יותר. והם יודעים לזהות איכות! להתחבר לסיפור טוב, להתעניין, לחקור, וללמוד כאשר עוטפים את הערכים עם אומנות טובה, הנאה והרבה אהבה.
אני סבורה כי הילדים ישבו מרותקים וקשובים גם בלי הרבה רעש וצלצולים.
אנחנו עוסקים כ"כ הרבה בשינויים שהילדות עוברת, שלעתים אנו שוכחים שבשורה התחתונה-
הם ילדים! החוויות שאנו ניצור עבורם, יעצבו להם את הילדות האחריות היא שלנו. הבחירה בידינו.
מהם התכנים אליהם יחשפו, מהי השפה שאותה ישמעו, מהן ההצגות אותן הם יראו.
אני בטוחה כי על דבר אחד כולם יסכימו-
"אנחנו רוצים את הטוב ביותר לילדינו.
אז בואו נכבד את הרמה של הילדים, וניתן להם תרבות על רמה!"
